<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימן ע"א</h1>
<h2>דף לב:</h2>
נצטנן דמי ולא מצאתי את עצמי לומר ולגמור דבר מתוקן, כיוצא בקולר והמסוכן, דאכתי ביעתותא דר' עקיבא גבאי, כאלו נפילנא ללודאי, ואימסרנא לגבי שבאי, שראיתי שלא נכנעת, ועל חטאת פיך ראש לא הנעת, אלא שבאת בעקיפין, דרך גגות ודרך קרפפין לפטור עצמך לומ', שלא דמית רושם קדישא לרשמך אלא לדמות שמי וזכרי לר' יוחנן בן נורי, ומי חשדך בזה, ומי הוכיחך על דבר זה, ומתוך כתבך בפי' ניכר באמרך, הוספתי בך אהבתי כפלוני לר' יוחנן בן נורי, הראית לעין שדמית אהבתנו לאהבת שני האדירים הגבורים הנזכרים, ומעטת בכבודו של ר' עקיבא שלא להזכיר שמו הנכבד וזכרו, כי אם בכנוי שאפי' תנוקות של בית רבן אומ' כביכול ואי אפשר לאמרו, על זה היה בדעתי שלא להשיבך עד שתהיה נכוה בחמי חמים, ולהסתכל בך כי אם בפנים נזעמים, וידענא דניחא לך כי היכי דתהוי לך כפרה, ודע באמת שכל גזר דינו של שאול נתחתם, שלא נמשכה מלכותו ועונו היה נכתם, ונקרע גזר דינו של דוד ולא עלה בכף מאזנים, ואע"פ שגדול חטאו בענין בת שבע כפלי כפלים, ואע"פ שרבותי' ז"ל הפכו לזכות משפטו, שכרם הרבה אבל אין מקרא יוצא מדי פשוטו, ומפני מה זכה שנמחל לו ושאול מת במעלו, ואע"פ שלא הקל אלא בדבר עמלק, להיות משרש אחריהם ולא להיות בדברי הנביא חולק, גם שמואל צעק עליו כל הלילה, ולא נענה והשם אל תפלתו לא פנה, אלא שאול לא הודה כדרך המתודים אלא בא בעקיפין ואחר דרך בים וחמד בדבר לצון, ואמ' כי חמל על מיטב הצאן, חייב העם הנגדר וזכה עצמו כמתהלך בתומו על זה הקפיד עליו השם, ללמדך כמה קשה בעיניו עון החוטא ואין מכיר את עוניו, ומראה עצמו כמי שאינו חוטא מפני היותו מתפתה, אבל דוד השלם תכף שהוכיחו נתן הנביא והמשיל משל העשיר וההלך [ש"ב י"ב], הודה ולא בוש ואם הוא רך ומשוח מלך ולא מצא עקיפין ועלה אל נגד זקני עמי וזקני פתח ואמר [שם] חטאתי ליי', ראה מה השיב לו נתן על ההודאה ועל התמימות, גם יי' העביר חטאתך לא תמות, זה קראתיך להיותך נגד עיניך ולהזכירך כי אשמת ואחזת גדולה ועלי לקנא בזה עד בתריתא זיבולא, אבל מה אעשה שערבים עלי דברי תורה, ושמעתי וראיתי בזה אמריך כי נעמו להשיבך כשורה, אמרתי על זה ודאי ראוי למחול, ולאהוב אותו כגופו ועל נפשו לחמול, וטרחותיה להני ליה דטרח בשמעתא לברור באובנתא דליבא, ולא יכולתי להתאפק למנוע ממך מה שעלה בדעתי להבינך כפי מה שנראה לי, פן אהיה כחומס והבאתי עלי אשם, ועתה שית לבך לדעתי, כאלו גלמי ראו עיניך, ומוצא שפתיך נוכח פניך יהיה, כאשר עשיתי עמך על ספרתך, כי יודע לך בלי כחד ובלא רמיה כי בסגנון הזה עשיתי על שאלתיך הושבתי ספרך הנכבד נגד עיני, וקשרתי ידי ורבצתי על ברכי, וקראתיו ושניתיו ושלשתיו, וכאלו הייתי עמך פנים בפנים אנה ואנה ולא לבי הלך עד שהבינותני, אמרתי תנוח דעתך שה(ת)נחת את דעתי, הבנתי יפה דבר זה, כן עשיתי על כל שטה ושטה, וכשנסתפק לי חזרתי ואמרתי עדין אחי לא הבנתי עניני ספרך הנעים, הפוך והפך בה דכלא בה, חזרתי ושניתי עד שעמדתי על בריה של סברתך, ומתוך שנתברר לי אחי אמרתי עתה יפה הבנתי ואשיבך בדעתי, שמעני וישמע השם אליך.
כתבת ראש דברך אבל לרב נחמן [גיטין ל"ב ע"ב] דפשט דחוזר ומגרש בו, ודאי נראה דפשיטא דליכ' ספק בטול בגוף הגט כלל, דא"כ דהוה ליה לרב נחמן ספק בטול בגוף הגט הכי שרי לגרש בו לכתחלה אפי' בבטול מודעי, ומדמית זה לגט זה בטל שכתב הר"מ ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"ד], הכל כמו שכתוב שם, ואני אומ' פשיטא דספק בטול בגוף הגט כי האי גוונא דאינו חוזר ומגרש בו לרב נחמן, והיכי דמי האי ספקא להאי ספקא דמיתית ראיה דהויא ספק מגורשת לסברת הר"מ ז"ל, ואמרת דאע"ג דלא דמי האי ספקא להאי ספקא מ"מ האי ספקא [דמי] להאי ספקא, ומדוע העלמת עיניך ועברת ודלגת מאותו דמיון כאלו הוא כושל שבראיה והוא החזק שבראיה והוא הפטיש המפוצץ סלע השאלה הזאת.
ותחלה אצא מעט מענינו לענין אחר הואיל ונתגלגלו בנו הדברים ואח"כ נחזור לכונתינו ב"ה, כי תמהתי על הרב ז"ל זה כמה בהשקיפי עליו, ורצוני לידע את דעתך במה שנראה לך, להבינני במה שכתב הר"מ [שם הכ"ב] שאם גט זה בטל שמשמע פועל עבר כמו חמק עבר הרי זה ספק מגורשת, ע"כ, אם כן נראה דבטל בפתח או בקמץ משמע דסבירא לרב דקאמ' האי גברא, ואמאי הוי ספק, ומאי טעמא לא אמרי' דגבי גט לישנא דמהני ביה קאמרי', כדאמרי' גבי גט בטל בצרי, דדמו, שבטל בצרי הוא תואר לגט או שם בינוני הוא, וכל שם בינוני וכל תואר הוא עומד בין שני הזמנים העתידים והעוברים, ואנן תפשינן לישנא דמהני ביה והיינו לשון העתיד, כדאמרי' דליבטיל משמע, דאי בטל משמע כמו לשון עבר, לא כלום הוא, דהיאך הוא בטל קודם שהיה הרי לא היה כלום, זהו הנראה מסברת התלמוד (גם) [גבי] בעיא דבטל דאמ' דבטל משמע או דליבטל משמע, ואם כן גם בטל בפתח או קמץ הוא תואר כמו חכם סכל, ואם כן הוא בין שני הזמנים, ואמאי לא תפשינן לישנא דמהני ביה דהיינו ליבטיל, ע"כ.
נחזור לעניננו דלא דמי כלל האי ספקא להאי ספקא, דהתם גבי זה בטל, לישנא דבטל (לא) שמעינן מיניה ודינא הוא דניחוש ליה, הכא מי שמעינן בטול כלל שנסתפק בו, וכי כשהוא צריך בשעת נתינה בטול כל מודעי, צריך הוא, אלא לרווחא דמילתא כי היכי שלא יכול לבא לידי תקלה, שמא יצא לנו עדות אחר כך שכבר בטלו ונמצא גט בטל ובניה ממזרים, אבל עכשו בשעת נתינת גט לא שמענו דבר מפיו אלא שנותנו בלא כפיה וכדרך כל נותני גטין, ואפי' מצרכינן ליה לבטולי מודעא ומ"ה דינא הוא דאפי' בשעת נתינה מהני דשמא לא בטלו כלל, ואת"ל בטלו, שמא בטלו קודם שאמ' לעדים לחתום ולסופר לכתוב, או שמא לאחר כן אבל שלא בפניהם אחר שצום, או שמא בפניהם אחר שנגמר כמו שכתב הרב הנזכר ואם כן לכל הני ספקן דינא הוא דניזיל לקולא ואפי' לכתחלה, תא חזי דלא דמי כלל.
עוד כתבת ותפשת ואמרת שאני כתבתי דאי ידעינן בודאי שבטלו בטול כל מודעי לא מהני, דלא תבעי נפשך משכוני אליבא דר"ח והר"ה ז"ל דודאי סבירא להו דאפי' בטלו בפי' אחר כתיבה מהני והכל כמו שכתבת, וחי נפשך האי משכוני דקאמרת לא ידענא, והלא ראיתי שמשכנת נפשך בידו דמניה קא מייתת ראיה להגדתך לחזק סברתך דהגט בטל כיון שבא שכתבת דחזית דמגורשת אח"כ לפי סברת ר"ח כשחוזר ומגרש בו בבטול כל מודעי בשעת נתינה, ומה שאמרת דודאי סבירא להו דמהני איברא, ואף לדידי נמי הכי סבירא ליה אליביהו דר"ב והב"ה ז"ל, מיהו ה"מ בדרך שמחלק אותם הבה"ת ז"ל, אבל הדרך האחר שחלק לא מהני כלל, ועתה בינה אוהב שמעה זאת והשקיפה אל דברי, ואל תעבור עליהם כעברך אל אחד השירים ואחד מן החרוזות, אלא דרך עיון ושקידה והשגחת נפשך בכל מאדך, בדרך שתתבונן לך סברתי וסודה במה שעלה בדעתי לבאר סברת הרב בעל התרומה ז"ל, ולגלות לך דעתי במה שמחלק דיני הבטול, וזה יוציא לאור ב"ה לכל ספקותיך, ולא תצטרך לכל הני פרכי דפרכת ולדקדק כל מה שכתבת בכל כתבך, דודאי סברת הרב בעל התרומה טעמא בעי, והאי חלוק דקא משוית לפי סברתו אליבא דר"ח ז"ל צריכין אנו לירד לסוף דעתו כוונתו, ומן הדומה בעיני שזה הוא, וכן הוא האמת לכל בעל סברא, הרב כתב שאם קודם שאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום מסר מודעא, כלומר שהוא מבטל כל גט שיצוה לעשות, ואח"כ צוה עדים וסופר שיכתבו גט ויחתמו מהני בטול כל מודעי, מ"ט שעדין לא נעשה שום מעשה בגט כלל, וכשנעשה אח"כ הגט לא ערער שום דבר, והעדים שכתבוהו וחתמוהו לא שמעו מפיו ערער אלא כדין כתבוהו, ומאחר שבשעת עשייתו נעשה בלא ערער, כח הגט יפה הוא ודינא הוא דההוא בטולא שאמ' קודם לכן דמהני לבטל בטול כל מודעי אחר כן, ואם אחר שצוה לסופר לכתו' ולעדים לחתום מסר מודעא לבטלו דינא הוא דלא להוי כמודעא בפניהם, ואפי' בטול מודעא לא צריך, כיון שבפניהם צוה לאלו שיכתבו ויחתמו, כי היכי דלא נפיק מיניה חורבא, שמא אלו שצום לעשות אולי יכתבוהו ויחתמוהו ויתנוהו, וזהו שאמרנו [גיטין ל"ג ע"א] יכול לבטל זה שלא בפני זה, שלא נפיק מיניה חורבא דאי אזלי הנך וכתבי ויהבי שפיר קא יהבי, משמע שזה שבטל לא מהני כיון דשלא בפני כלם בטל, שהרי כשאמ' לעשרה כתבו עדות אחד צוה לכלם, ואע"ג דאמרי' ביה [שם ס"ו ע"ב] אחד כותב ושנים חותמים היכא דלא אמ' כלכם, מ"מ לא (ביד) [בירר] מי ומי ואם כן עדות חשבינן ליה וצריך הבטול בפניהם, ואם בטל זה שלא בפני זה לא מהני, והנך אחריני אזלי וכתבי שעדין רשות בעל הגט עליהם, ואם בפניהם בטל אם קודם שנכתב או קודם שנחתם בטל ודאי בטול ממש הוא, (לאחר), ולא מהני ביה בטול מודעי, שהרי כשכתבוהו או חתמוהו לא ברצון הבעל ולא בצואתו נעשה והם כשכתבוהו או חתמוהו חספ' בעלמ' כתבו וחתמו, והכי הוי דינא אח"כ בשעת נתינה כשאמ' הנני מבטל מודעא שעשיתי לאלו, דיהוי בטל, וכי יש בידו לשוויי חספא גיטא, וגט זה חשבי ליה לגמרי כגט שלא נכתב ונחתם לשמה, דחזינן [שם כ"ד ע"א] אפי' כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמ' לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול, וזה כמו כן, ששם אשתו ושמו שנכתב בזה אינו כלום מאחר שצום לבטל קודם שנגמר הגט והם השלימוהו אח"כ, אבל אחר שנגמר הרי כח הגט בחזקתו ונכתב ונחתם לשמו, ואז יכול לבטלו, דמאי בטל לא בטל אלא שאינו רוצה שיועיל לו, כמו [שם ל"ב ע"ב] לא יועיל לא יעזוב, ודינא הוא שכל זמן שרוצה לבטל כחו שיבטל, דאטו מי כייפינן ליה לגרש, אלא ברצונו, והם איהו אדעתיה דנפשו מגרש, ודינא הוא נמי דבטול מודעי [מהני] ביה, דמאי רוצה לומ' עכשו כשמבטל הבטול, רוצה שכח הגט יועיל לו, וזהו שוה בשוה אתא דבורא ומבטל דבורא, שדבורו מונע כח גט זה ודבורו מחזירו לכחו, כהאי דקדושין [נ"ט ע"א] דאתי דבורא דתוך ל' ואמרה איני רוצה ומבטל דבורא שרצתה בקבלת הקידושין שיחולו לאחר ל', דהאי דבורא והאי דבורא, הכא נמי אתי דבורא שרוצה בגט זה עכשו ומבטל דבורא שבטלו כשאמ' איני רוצה בו, שהרי הבעל אדעתא דידיה מגרש, וכיון שהגט כחו יפה ונעשה כהלכתו כשהוא רוצה לא יועיל לו וכשהוא רוצה יועיל לו, ואם בטלם מהיות שלוחי נתינה אחר שעשאוהו וחתמוהו שליחותיהו בטל גט זה לא בטל, גם אם שלא בפניהם בטלם אחר שנגמר, מאי בטל אי בטל, שאינו רוצה בנתינתם והולכתם גט מיהא לא בטל, ואם בטל גופו של גט היינו שלא יועיל לו כשאינו רוצה בו (וכיוצא) [וכשרוצה] בו יועיל והיינו בבטול כל מודעי, מעתה כמדומה לי שנסתלקו ספקותיך למאן דנחית להו בתורת טעמא ולא למאן דבעי לממחי ליה אמוחא בלי מתון וייתובי דעתא.
ומאי דאמרת לפי מה שהבנת מדברי הרב דהוה לי למכתב אינו יכול לבטלם, ותפשתני כשכתבתי לבטלו, הכל הולך לדרך אחד דאי קודם שיכתבו ויחתמו בטלי, היינו הוא שאינו רוצה בכתיבת הגט ובחתימתו, והיינו בטול גוף הגט ממש שרוצה בדעתו לבטל, דשליחותם עדין אינו כי אם על הגט באותו שליחות שלהם לכתוב ולחתום עד שיגמר, ואם כן אם קודם שיגמר בטולם שלא בפניהם היינו בטול גוף שאינו רוצה בכתיבתו ובחתימתו, ואמרי' דאינו מועיל אלא בפניהם, ואז מועיל, שהרי הם שמעו מפיו שאינו רוצה שיכתבוהו או יגמרוהו, ואם אחר שנגמר הכל שנכתב ונחתם אם הם עצמם עשאם שלוחים לנתינה או להולכה ואח"כ בטל שליחותם שלא בפניהם, הא יכול לבטל, כדאמרי' [גיטין ל"ג ע"א] בטלו שלא בפניו מבוטל, ובהא אמרינן שליחותיהו בטל גופיה לא בטל, ואם גופו של גט בטל גם כן מצי לבטל בין בפניהם בין שלא בפניהם, משום דאמרי' כמו שפירשתי לך מאחר שגוף הגט נעשה במצותו וכח גט כשר יש בו כשירצה לבטלו שלא יועיל, הרשות בידו, כדאמרי' [עיי"ש ס"ה ע"א] דגברא אדעתא דנפשיה מגרש, ובשניהם אלו או בבטול שליחותם או בבטול הגט עצמו בענין זה מהני בטול כל מודעי, דאתי דבורא ומבטל דבורא, שהכל תלוי בדבור, ובזה נסתלק הספק גם כן שאמרת אם איתא דסבירא להו לר"ח ולבה"ת ז"ל דבטול מודעי לא מהני בשעת נתינה היכא שבטלו בפי'[רוש], אמאי מוקים הרב להנהו עובדי בלפני כתיבה, דהוי דבר פשוט, דכיון שבטלם מהיות שלוחים תו לא מהני בטול כל מודעי, לוקמי אפי' לאחר כתיבה וכגון שבטלו בפי' דאז אינו מועיל בטול כל מודעי, והוי רבותא טפי, אלא לאו ש"מ דאפי' בטלו לגוף הגט לאחר כתיבה מהני בטול מודעי בשעת נתינה, ע"כ לשונך. והרי גליתי לך לדעתנו דלא מצי לאוקומי אלא בשבטלו לפניהם קודם שנגמר, דאז מבוטל הגט מעקרו, כמו שפירשנו דחספא בעלמא הוא שכתבו כשגמרוהו, ואז לא מהני בטול מודעי, משום הכי אצרכוה גיטא אחרינא, ומאי האי דקא אמרת, אמאי אוקמה הב"ה להנהו עובד' בלפני ה[כ]תיבה כו' דהוי דבר פשוט, והלא הרב לא דבר בו כלל, אלא כך לשונו ולכך רב יהודה ורב ששת אצרכוה גיטא שהבעל בטל לעדים עצמם קודם שנגמר, דלעולם לאחר כתיבה והם גמרוהו וחתמוהו אחר כך נמצא הגט שלא לשמו נחתם ולכן לא מהני תו בטול כל מודעי, ולכך נצרך הרב לאוקומוה דודאי לעדים עצמם בטל בפניהם קודם שנגמר, ודע זה.
גם אחרי כן נסתפק האי דקאמינא ולכך סגי לדעת רבי' חננאל בשעת נתינה דאי בטל הגט קודם שאמ' לסופר לכתוב וכו', עד בזה יועיל בטול כל מודעי, לא ידעת מאי שיך ר"ח ונילף לה מיניה ע"כ, ומאי ניליף, הלא זה דבר פשוט דהכי מוקים לה ב"ה ז"ל לדעתיה דר"ח דאז מועיל בטול הגט, וטעמ' כמו שפירשתי לך, כיון שעדין לא נעשה שום מעשה בגט, וכשצוה לעשותו אין ערער וטוען ועשאוהו סופר והעדים כמצותו, אם כן האי בטול שנעשה קודם לכן לא חשבינן אלא דבורא בעלמא, ואתי דבורא אחרי כן בשעת נתינה ומבטל דבורא דקודם כתיבה, וזה לדעת ר"ח ז"ל שלא כסברת שאר המפרשים, כגון הר"מ במז"ל ושאר הגאונים דאית להו סברא אחרינא בבטול הגט, מ"מ אי לדידהו טרחינן להעמיד סברתם, ולא תקשי לי משאר המפרשים כמו שהקשית לי באגרתך ואמרת דהא כי כתיב ליה בתר מכן לדעת שאר המפרשים בטל גט הוא, ואז אינו מועיל בטול מודעי, דהא נכתב בפסול שכבר נתבטל קודם לכן, ואמרת שמאד מאריך ומחמיר הר"מ ז"ל בדבר זה, ואטו גברי בעינן למרמי אהדדי, בודאי לדידהו חמירא להו אבל לר"ח ולב"ה סבירא להו דקודם כתיבה טפי מהני בטול כל מודעי, ולדידהו נטחנא רישון וחביטנא גופין ומסרנא נפשין למאי דכתבי למצא טעם לדבריהם ולהתישב סברתם שהם הולכים בדרך אחרת, וכמדומה לנו שזאת היא סברתם לעניות דעתין כמו שהצעתי לך, ואם כן לא צריכנא למילף לך שהרי אתה רואה שטת הסברא היאך הולכת ושכך היא, גם מה שהקשית דלאחר כתיבה קאמינא דאמרת דהכי נראה בודאי, ואמרת דקשיא דידי אדידי, מאחר שכתבתי לך דדעתיה דר"ח ז"ל דהיכא שבטל לגמרי תו לא חזי היאך מועיל תו בטול כל מודעי כשמסר מודעא קודם צווי, ע"כ, ונפלאתי למבין כמוך היאך יאמ' דבר כזה, ומאי קשיא דידי אדידי, דאנא כי אמינא דדעתא דר"ח דהיכא דבטליה לגמרי לא מהני בטול מודעי היינו לאחר כתיבה שנגמר הגט לחתום כמו שפירשתי לך כי גמרי וכתבי חספא בעלמא גמרי וחתמי, ומה שאמרת[י] לדעת ר"ח בזה יועיל בטול כל מודעי, היינו קודם כתיבה מטעמ' דפרישית לך גם כן, והראיתי לך דעת הר"מ, וכן נמי לכל נותן גט שלא בכפיה סגי ליה בבטול כל מודעי בשעת נתינה, דליכא חששא שיוכל להיות גט בטל שלא יועיל בטול כל מודעי, להא לא חיישינן דלא חציפי אינשי שבפניהם ישמעו בטולו והם יכתבוהו ויגמרוהו, ומשום הכי להא לא חיישי', וסגי בבטול כל מודעי בשעת נתינה, ולעולם לא סבירא ליה לר"ח ז"ל דגט לאחר שנתבטל בזה הענין ונדחה גוף הגט וכחו קודם שנגמר הגט ד[י]הא חוזר ונראה, ע"כ, אם כן על מה שכתבת בהגדתך מיהו גט בטל כיון שבא משמ' שבטל כחו שאינו רוצה שיהא לו כח הגט, והיא גם כן קבלה אותו מידו על כך, ואם כן היאך מהני בו בטול כל מודעי לאחר שעברו ל' שלא עבר נגד פניה דאמרי' דמגורשת [גיטין ע"ו ע"ב], כיון שנתבטל כח בשעה שעבר והולך ובא תוך ל', וכי מהני בטול מודעי אחר שהגיע גט לידה ובטל כחו לומ' כשהוא בידה הנני רוצה בו עתה, אבל היתה ראוי לומ' לפי סברתך צריך שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ואז מהני בשעת נתינה בטול מודעי לדעת ר"ח, ומיהו שיטת המשנה והגמ' כדידי ודאי מסתברא, דלעולם לא נתבטל, אלא שלא חל עליו כח הגט עד דחלו תלתין, וכי מטו תלתין חייל עליה כח גרושין ולא חשבינן ליה גט ישן, ראה אחי מה טרחתי ודחקתי ויגעתי לאהבתך, וידעתי כי אני מרומה בזה, ולא אתן דעתך שתתיישב לך, אלא שתקפוץ ותשיב לומ' נצחתי, ומי לא יחוש לטורח זה שלא ישיב אלא בדרך האמת והשכל, ולהודות על הדין ועל המשפט השקול בפלס התבודדות והעיון, וכבר אמרתי לך שלעצמו הנחתיו כל מי שרוצה להיות קנתרן, אני האמת אודיע והמשכילים שומעין לקרב אבל לא לרחק, הצור ברחמיו יזכנו ויקרבנו לימות המשיח לקיים בנו מקרא שכתוב [ישעיה י"א] ומלאה הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים, נאמן באהבתך ומחזיקך בלבבי. יהודה ב"ר נתן הנביא.
<h2>דף עו:</h2>
נצטנן דמי ולא מצאתי את עצמי לומר ולגמור דבר מתוקן, כיוצא בקולר והמסוכן, דאכתי ביעתותא דר' עקיבא גבאי, כאלו נפילנא ללודאי, ואימסרנא לגבי שבאי, שראיתי שלא נכנעת, ועל חטאת פיך ראש לא הנעת, אלא שבאת בעקיפין, דרך גגות ודרך קרפפין לפטור עצמך לומ', שלא דמית רושם קדישא לרשמך אלא לדמות שמי וזכרי לר' יוחנן בן נורי, ומי חשדך בזה, ומי הוכיחך על דבר זה, ומתוך כתבך בפי' ניכר באמרך, הוספתי בך אהבתי כפלוני לר' יוחנן בן נורי, הראית לעין שדמית אהבתנו לאהבת שני האדירים הגבורים הנזכרים, ומעטת בכבודו של ר' עקיבא שלא להזכיר שמו הנכבד וזכרו, כי אם בכנוי שאפי' תנוקות של בית רבן אומ' כביכול ואי אפשר לאמרו, על זה היה בדעתי שלא להשיבך עד שתהיה נכוה בחמי חמים, ולהסתכל בך כי אם בפנים נזעמים, וידענא דניחא לך כי היכי דתהוי לך כפרה, ודע באמת שכל גזר דינו של שאול נתחתם, שלא נמשכה מלכותו ועונו היה נכתם, ונקרע גזר דינו של דוד ולא עלה בכף מאזנים, ואע"פ שגדול חטאו בענין בת שבע כפלי כפלים, ואע"פ שרבותי' ז"ל הפכו לזכות משפטו, שכרם הרבה אבל אין מקרא יוצא מדי פשוטו, ומפני מה זכה שנמחל לו ושאול מת במעלו, ואע"פ שלא הקל אלא בדבר עמלק, להיות משרש אחריהם ולא להיות בדברי הנביא חולק, גם שמואל צעק עליו כל הלילה, ולא נענה והשם אל תפלתו לא פנה, אלא שאול לא הודה כדרך המתודים אלא בא בעקיפין ואחר דרך בים וחמד בדבר לצון, ואמ' כי חמל על מיטב הצאן, חייב העם הנגדר וזכה עצמו כמתהלך בתומו על זה הקפיד עליו השם, ללמדך כמה קשה בעיניו עון החוטא ואין מכיר את עוניו, ומראה עצמו כמי שאינו חוטא מפני היותו מתפטה, אבל דוד השלם תכף שהוכיחו נתן הנביא והמשיל משל העשיר וההלך [ש"ב י"ב], הודה ולא בוש ואם הוא רך ומשוח מלך ולא מצא עקיפין ועלה אל נגד זקני עמי וזקני פתח ואמר [שם] חטאתי ליי', ראה מה השיב לו נתן על ההודאה ועל התמימות, גם יי' העביר חטאתך לא תמות, זה קראתיך להיותך נגד עיניך ולהזכירך כי אשמת ואחזת גדולה ועלי לקנא בזה עד בתריתא זיבולא, אבל מה אעשה שערבים עלי דברי תורה, ושמעתי וראיתי בזה אמריך כי נעמו להשיבך כשורה, אמרתי על זה ודאי ראוי למחול, ולאהוב אותו כגופו ועל נפשו לחמול, וטרחותיה להני ליה דטרח בשמעתא לברור באובנתא דליבא, ולא יכולתי להתאפק למנוע ממך מה שעלה בדעתי להבינך כפי מה שנראה לי, פן אהיה כחומס והבאתי עלי אשם, ועתה שית לבך לדעתי, כאלו גלמי ראו עיניך, ומוצא שפתיך נוכח פניך יהיה, כאשר עשיתי עמך על ספרתך, כי יודע לך בלי כחד ובלא רמיה כי בסגנון הזה עשיתי על שאלתיך הושבתי ספרך הנכבד נגד עיני, וקשרתי ידי ורבצתי על ברכי, וקראתיו ושניתיו ושלשתיו, וכאלו הייתי עמך פנים בפנים אנה ואנה ולא לבי הלך עד שהבינותני, אמרתי תנוח דעתך שה(ת)נחת את דעתי, הבנתי יפה דבר זה, כן עשיתי על כל שטה ושטה, וכשנסתפק לי חזרתי ואמרתי עדין אחי לא הבנתי עניני ספרך הנעים, הפוך והפך בה דכלא בה, חזרתי ושניתי עד שעמדתי על בריה של סברתך, ומתוך שנתברר לי אחי אמרתי עתה יפה הבנתי ואשיבך בדעתי, שמעני וישמע השם אליך.
כתבת ראש דברך אבל לרב נחמן [גיטין ל"ב ע"ב] דפשט דחוזר ומגרש בו, ודאי נראה דפשיטא דליכ' ספק בטול בגוף הגט כלל, דא"כ דהוה ליה לרב נחמן ספק בטול בגוף הגט הכי שרי לגרש בו לכתחלה אפי' בבטול מודעי, ומדמית זה לגט זה בטל שכתב הר"מ ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"ד], הכל כמו שכתוב שם, ואני אומ' פשיטא דספק בטול בגוף הגט כי האי גוונא דאינו חוזר ומגרש בו לרב נחמן, והיכי דמי האי ספקא להאי ספקא דמיתית ראיה דהויא ספק מגורשת לסברת הר"מ ז"ל, ואמרת דאע"ג דלא דמי האי ספקא להאי ספקא מ"מ האי ספקא [דמי] להאי ספקא, ומדוע העלמת עיניך ועברת ודלגת מאותו דמיון כאלו הוא כושל שבראיה והוא החזק שבראיה והוא הפטיש המפוצץ סלע השאלה הזאת.
ותחלה אצא מעט מענינו לענין אחר הואיל ונתגלגלו בנו הדברים ואח"כ נחזור לכונתינו ב"ה, כי תמהתי על הרב ז"ל זה כמה בהשקיפי עליו, ורצוני לידע את דעתך במה שנראה לך, להבינני במה שכתב הר"מ [שם הכ"ב] שאם גט זה בטל שמשמע פועל עבר כמו חמק עבר הרי זה ספק מגורשת, ע"כ, אם כן נראה דבטל בפתח או בקמץ משמע דסבירא לרב דקאמ' האי גברא, ואמאי הוי ספק, ומאי טעמא לא אמרי' דגבי גט לישנא דמהני ביה קאמרי', כדאמרי' גבי גט בטל בצרי, דדמו, שבטל בצרי הוא תואר לגט או שם בינוני הוא, וכל שם בינוני וכל תואר הוא עומד בין שני הזמנים העתידים והעוברים, ואנן תפשינן לישנא דמהני ביה והיינו לשון העתיד, כדאמרי' דליבטיל משמע, דאי בטל משמע כמו לשון עבר, לא כלום הוא, דהיאך הוא בטל קודם שהיה הרי לא היה כלום, זהו הנראה מסברת התלמוד (גם) [גבי] בעיא דבטל דאמ' דבטל משמע או דליבטל משמע, ואם כן גם בטל בפתח או קמץ הוא תואר כמו חכם סכל, ואם כן הוא בין שני הזמנים, ואמאי לא תפשינן לישנא דמהני ביה דהיינו ליבטיל, ע"כ.
נחזור לעניננו דלא דמי כלל האי ספקא להאי ספקא, דהתם גבי זה בטל, לישנא דבטל (לא) שמעינן מיניה ודינא הוא דניחוש ליה, הכא מי שמעינן בטול כלל שנסתפק בו, וכי כשהוא צריך בשעת נתינה בטול כל מודעי, צריך הוא, אלא לרווחא דמילתא כי היכי שלא יכול לבא לידי תקלה, שמא יצא לנו עדות אחר כך שכבר בטלו ונמצא גט בטל ובניה ממזרים, אבל עכשו בשעת נתינת גט לא שמענו דבר מפיו אלא שנותנו בלא כפיה וכדרך כל נותני גטין, ואפי' מצרכינן ליה לבטולי מודעא ומ"ה דינא הוא דאפי' בשעת נתינה מהני דשמא לא בטלו כלל, ואת"ל בטלו, שמא בטלו קודם שאמ' לעדים לחתום ולסופר לכתוב, או שמא לאחר כן אבל שלא בפניהם אחר שצום, או שמא בפניהם אחר שנגמר כמו שכתב הרב הנזכר ואם כן לכל הני ספקן דינא הוא דניזיל לקולא ואפי' לכתחלה, תא חזי דלא דמי כלל.
עוד כתבת ותפשת ואמרת שאני כתבתי דאי ידעינן בודאי שבטלו בטול כל מודעי לא מהני, דלא תבעי נפשך משכוני אליבא דר"ח והר"ה ז"ל דודאי סבירא להו דאפי' בטלו בפי' אחר כתיבה מהני והכל כמו שכתבת, וחי נפשך האי משכוני דקאמרת לא ידענא, והלא ראיתי שמשכנת נפשך בידו דמניה קא מייתת ראיה להגדתך לחזק סברתך דהגט בטל כיון שבא שכתבת דחזית דמגורשת אח"כ לפי סברת ר"ח כשחוזר ומגרש בו בבטול כל מודעי בשעת נתינה, ומה שאמרת דודאי סבירא להו דמהני איברא, ואף לדידי נמי הכי סבירא ליה אליביהו דר"ב והב"ה ז"ל, מיהו ה"מ בדרך שמחלק אותם הבה"ת ז"ל, אבל הדרך האחר שחלק לא מהני כלל, ועתה בינה אוהב שמעה זאת והשקיפה אל דברי, ואל תעבור עליהם כעברך אל אחד השירים ואחד מן החרוזות, אלא דרך עיון ושקידה והשגחת נפשך בכל מאדך, בדרך שתתבונן לך סברתי וסודה במה שעלה בדעתי לבאר סברת הרב בעל התרומה ז"ל, ולגלות לך דעתי במה שמחלק דיני הבטול, וזה יוציא לאור ב"ה לכל ספקותיך, ולא תצטרך לכל הני פרכי דפרכת ולדקדק כל מה שכתבת בכל כתבך, דודאי סברת הרב בעל התרומה טעמא בעי, והאי חלוק דקא משוית לפי סברתו אליבא דר"ח ז"ל צריכין אנו לירד לסוף דעתו כוונתו, ומן הדומה בעיני שזה הוא, וכן הוא האמת לכל בעל סברא, הרב כתב שאם קודם שאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום מסר מודעא, כלומר שהוא מבטל כל גט שיצוה לעשות, ואח"כ צוה עדים וסופר שיכתבו גט ויחתמו מהני בטול כל מודעי, מ"ט שעדין לא נעשה שום מעשה בגט כלל, וכשנעשה אח"כ הגט לא ערער שום דבר, והעדים שכתבוהו וחתמוהו לא שמעו מפיו ערער אלא כדין כתבוהו, ומאחר שבשעת עשייתו נעשה בלא ערער, כח הגט יפה הוא ודינא הוא דההוא בטולא שאמ' קודם לכן דמהני לבטל בטול כל מודעי אחר כן, ואם אחר שצוה לסופר לכתו' ולעדים לחתום מסר מודעא לבטלו דינא הוא דלא להוי כמודעא בפניהם, ואפי' בטול מודעא לא צריך, כיון שבפניהם צוה לאלו שיכתבו ויחתמו, כי היכי דלא נפיק מיניה חורבא, שמא אלו שצום לעשות אולי יכתבוהו ויחתמוהו ויתנוהו, וזהו שאמרנו [גיטין ל"ג ע"א] יכול לבטל זה שלא בפני זה, שלא נפיק מיניה חורבא דאי אזלי הנך וכתבי ויהבי שפיר קא יהבי, משמע שזה שבטל לא מהני כיון דשלא בפני כלם בטל, שהרי כשאמ' לעשרה כתבו עדות אחד צוה לכלם, ואע"ג דאמרי' ביה [שם ס"ו ע"ב] אחד כותב ושנים חותמים היכא דלא אמ' כלכם, מ"מ לא (ביד) [בירר] מי ומי ואם כן עדות חשבינן ליה וצריך הבטול בפניהם, ואם בטל זה שלא בפני זה לא מהני, והנך אחריני אזלי וכתבי שעדין רשות בעל הגט עליהם, ואם בפניהם בטל אם קודם שנכתב או קודם שנחתם בטל ודאי בטול ממש הוא, (לאחר), ולא מהני ביה בטול מודעי, שהרי כשכתבוהו או חתמוהו לא ברצון הבעל ולא בצואתו נעשה והם כשכתבוהו או חתמוהו חספ' בעלמ' כתבו וחתמו, והכי הוי דינא אח"כ בשעת נתינה כשאמ' הנני מבטל מודעא שעשיתי לאלו, דיהוי בטל, וכי יש בידו לשוויי חספא גיטא, וגט זה חשבי ליה לגמרי כגט שלא נכתב ונחתם לשמה, דחזינן [שם כ"ד ע"א] אפי' כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמ' לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול, וזה כמו כן, ששם אשתו ושמו שנכתב בזה אינו כלום מאחר שצום לבטל קודם שנגמר הגט והם השלימוהו אח"כ, אבל אחר שנגמר הרי כח הגט בחזקתו ונכתב ונחתם לשמו, ואז יכול לבטלו, דמאי בטל לא בטל אלא שאינו רוצה שיועיל לו, כמו [שם ל"ב ע"ב] לא יועיל לא יעזוב, ודינא הוא שכל זמן שרוצה לבטל כחו שיבטל, דאטו מי כייפינן ליה לגרש, אלא ברצונו, והם איהו אדעתיה דנפשו מגרש, ודינא הוא נמי דבטול מודעי [מהני] ביה, דמאי רוצה לומ' עכשו כשמבטל הבטול, רוצה שכח הגט יועיל לו, וזהו שוה בשוה אתא דבורא ומבטל דבורא, שדבורו מונע כח גט זה ודבורו מחזירו לכחו, כהאי דקדושין [נ"ט ע"א] דאתי דבורא דתוך ל' ואמרה איני רוצה ומבטל דבורא שרצתה בקבלת הקידושין שיחולו לאחר ל', דהאי דבורא והאי דבורא, הכא נמי אתי דבורא שרוצה בגט זה עכשו ומבטל דבורא שבטלו כשאמ' איני רוצה בו, שהרי הבעל אדעתא דידיה מגרש, וכיון שהגט כחו יפה ונעשה כהלכתו כשהוא רוצה לא יועיל לו וכשהוא רוצה יועיל לו, ואם בטלם מהיות שלוחי נתינה אחר שעשאוהו וחתמוהו שליחותיהו בטל גט זה לא בטל, גם אם שלא בפניהם בטלם אחר שנגמר, מאי בטל אי בטל, שאינו רוצה בנתינתם והולכתם גט מיהא לא בטל, ואם בטל גופו של גט היינו שלא יועיל לו כשאינו רוצה בו (וכיוצא) [וכשרוצה] בו יועיל והיינו בבטול כל מודעי, מעתה כמדומה לי שנסתלקו ספקותיך למאן דנחית להו בתורת טעמא ולא למאן דבעי לממחי ליה אמוחא בלי מתון וייתובי דעתא.
ומאי דאמרת לפי מה שהבנת מדברי הרב דהוה לי למכתב אינו יכול לבטלם, ותפשתני כשכתבתי לבטלו, הכל הולך לדרך אחד דאי קודם שיכתבו ויחתמו בטלי, היינו הוא שאינו רוצה בכתיבת הגט ובחתימתו, והיינו בטול גוף הגט ממש שרוצה בדעתו לבטל, דשליחותם עדין אינו כי אם על הגט באותו שליחות שלהם לכתוב ולחתום עד שיגמר, ואם כן אם קודם שיגמר בטולם שלא בפניהם היינו בטול גוף שאינו רוצה בכתיבתו ובחתימתו, ואמרי' דאינו מועיל אלא בפניהם, ואז מועיל, שהרי הם שמעו מפיו שאינו רוצה שיכתבוהו או יגמרוהו, ואם אחר שנגמר הכל שנכתב ונחתם אם הם עצמם עשאם שלוחים לנתינה או להולכה ואח"כ בטל שליחותם שלא בפניהם, הא יכול לבטל, כדאמרי' [גיטין ל"ג ע"א] בטלו שלא בפניו מבוטל, ובהא אמרינן שליחותיהו בטל גופיה לא בטל, ואם גופו של גט בטל גם כן מצי לבטל בין בפניהם בין שלא בפניהם, משום דאמרי' כמו שפירשתי לך מאחר שגוף הגט נעשה במצותו וכח גט כשר יש בו כשירצה לבטלו שלא יועיל, הרשות בידו, כדאמרי' [עיי"ש ס"ה ע"א] דגברא אדעתא דנפשיה מגרש, ובשניהם אלו או בבטול שליחותם או בבטול הגט עצמו בענין זה מהני בטול כל מודעי, דאתי דבורא ומבטל דבורא, שהכל תלוי בדבור, ובזה נסתלק הספק גם כן שאמרת אם איתא דסבירא להו לר"ח ולבה"ת ז"ל דבטול מודעי לא מהני בשעת נתינה היכא שבטלו בפי'[רוש], אמאי מוקים הרב להנהו עובדי בלפני כתיבה, דהוי דבר פשוט, דכיון שבטלם מהיות שלוחים תו לא מהני בטול כל מודעי, לוקמי אפי' לאחר כתיבה וכגון שבטלו בפי' דאז אינו מועיל בטול כל מודעי, והוי רבותא טפי, אלא לאו ש"מ דאפי' בטלו לגוף הגט לאחר כתיבה מהני בטול מודעי בשעת נתינה, ע"כ לשונך. והרי גליתי לך לדעתנו דלא מצי לאוקומי אלא בשבטלו לפניהם קודם שנגמר, דאז מבוטל הגט מעקרו, כמו שפירשנו דחספא בעלמא הוא שכתבו כשגמרוהו, ואז לא מהני בטול מודעי, משום הכי אצרכוה גיטא אחרינא, ומאי האי דקא אמרת, אמאי אוקמה הב"ה להנהו עובד' בלפני ה[כ]תיבה כו' דהוי דבר פשוט, והלא הרב לא דבר בו כלל, אלא כך לשונו ולכך רב יהודה ורב ששת אצרכוה גיטא שהבעל בטל לעדים עצמם קודם שנגמר, דלעולם לאחר כתיבה והם גמרוהו וחתמוהו אחר כך נמצא הגט שלא לשמו נחתם ולכן לא מהני תו בטול כל מודעי, ולכך נצרך הרב לאוקומוה דודאי לעדים עצמם בטל בפניהם קודם שנגמר, ודע זה.
גם אחרי כן נסתפק האי דקאמינא ולכך סגי לדעת רבי' חננאל בשעת נתינה דאי בטל הגט קודם שאמ' לסופר לכתוב וכו', עד בזה יועיל בטול כל מודעי, לא ידעת מאי שיך ר"ח ונילף לה מיניה ע"כ, ומאי ניליף, הלא זה דבר פשוט דהכי מוקים לה ב"ה ז"ל לדעתיה דר"ח דאז מועיל בטול הגט, וטעמ' כמו שפירשתי לך, כיון שעדין לא נעשה שום מעשה בגט, וכשצוה לעשותו אין ערער וטוען ועשאוהו סופר והעדים כמצותו, אם כן האי בטול שנעשה קודם לכן לא חשבינן אלא דבורא בעלמא, ואתי דבורא אחרי כן בשעת נתינה ומבטל דבורא דקודם כתיבה, וזה לדעת ר"ח ז"ל שלא כסברת שאר המפרשים, כגון הר"מ במז"ל ושאר הגאונים דאית להו סברא אחרינא בבטול הגט, מ"מ אי לדידהו טרחינן להעמיד סברתם, ולא תקשי לי משאר המפרשים כמו שהקשית לי באגרתך ואמרת דהא כי כתיב ליה בתר מכן לדעת שאר המפרשים בטל גט הוא, ואז אינו מועיל בטול מודעי, דהא נכתב בפסול שכבר נתבטל קודם לכן, ואמרת שמאד מאריך ומחמיר הר"מ ז"ל בדבר זה, ואטו גברי בעינן למרמי אהדדי, בודאי לדידהו חמירא להו אבל לר"ח ולב"ה סבירא להו דקודם כתיבה טפי מהני בטול כל מודעי, ולדידהו נטחנא רישון וחביטנא גופין ומסרנא נפשין למאי דכתבי למצא טעם לדבריהם ולהתישב סברתם שהם הולכים בדרך אחרת, וכמדומה לנו שזאת היא סברתם לעניות דעתין כמו שהצעתי לך, ואם כן לא צריכנא למילף לך שהרי אתה רואה שטת הסברא היאך הולכת ושכך היא, גם מה שהקשית דלאחר כתיבה קאמינא דאמרת דהכי נראה בודאי, ואמרת דקשיא דידי אדידי, מאחר שכתבתי לך דדעתיה דר"ח ז"ל דהיכא שבטל לגמרי תו לא חזי היאך מועיל תו בטול כל מודעי כשמסר מודעא קודם צווי, ע"כ, ונפלאתי למבין כמוך היאך יאמ' דבר כזה, ומאי קשיא דידי אדידי, דאנא כי אמינא דדעתא דר"ח דהיכא דבטליה לגמרי לא מהני בטול מודעי היינו לאחר כתיבה שנגמר הגט לחתום כמו שפירשתי לך כי גמרי וכתבי חספא בעלמא גמרי וחתמי, ומה שאמרת[י] לדעת ר"ח בזה יועיל בטול כל מודעי, היינו קודם כתיבה מטעמ' דפרישית לך גם כן, והראיתי לך דעת הר"מ, וכן נמי לכל נותן גט שלא בכפיה סגי ליה בבטול כל מודעי בשעת נתינה, דליכא חששא שיוכל להיות גט בטל שלא יועיל בטול כל מודעי, להא לא חיישינן דלא חציפי אינשי שבפניהם ישמעו בטולו והם יכתבוהו ויגמרוהו, ומשום הכי להא לא חיישי', וסגי בבטול כל מודעי בשעת נתינה, ולעולם לא סבירא ליה לר"ח ז"ל דגט לאחר שנתבטל בזה הענין ונדחה גוף הגט וכחו קודם שנגמר הגט ד[י]הא חוזר ונראה, ע"כ, אם כן על מה שכתבת בהגדתך מיהו גט בטל כיון שבא משמ' שבטל כחו שאינו רוצה שיהא לו כח הגט, והיא גם כן קבלה אותו מידו על כך, ואם כן היאך מהני בו בטול כל מודעי לאחר שעברו ל' שלא עבר נגד פניה דאמרי' דמגורשת [גיטין ע"ו ע"ב], כיון שנתבטל כח בשעה שעבר והולך ובא תוך ל', וכי מהני בטול מודעי אחר שהגיע גט לידה ובטל כחו לומ' כשהוא בידה הנני רוצה בו עתה, אבל היתה ראוי לומ' לפי סברתך צריך שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ואז מהני בשעת נתינה בטול מודעי לדעת ר"ח, ומיהו שיטת המשנה והגמ' כדידי ודאי מסתברא, דלעולם לא נתבטל, אלא שלא חל עליו כח הגט עד דחלו תלתין, וכי מטו תלתין חייל עליה כח גרושין ולא חשבינן ליה גט ישן, ראה אחי מה טרחתי ודחקתי ויגעתי לאהבתך, וידעתי כי אני מרומה בזה, ולא אתן דעתך שתתיישב לך, אלא שתקפוץ ותשיב לומ' נצחתי, ומי לא יחוש לטורח זה שלא ישיב אלא בדרך האמת והשכל, ולהודות על הדין ועל המשפט השקול בפלס התבודדות והעיון, וכבר אמרתי לך שלעצמו הנחתיו כל מי שרוצה להיות קנתרן, אני האמת אודיע והמשכילים שומעין לקרב אבל לא לרחק, הצור ברחמיו יזכנו ויקרבנו לימות המשיח לקיים בנו מקרא שכתוב [ישעיה י"א] ומלאה הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים, נאמן באהבתך ומחזיקך בלבבי. יהודה ב"ר נתן הנביא.
